למשרדנו הגיע תיק רשלנות רפואית בתחום הנוירולוגיה ובו אישה בעשור השישי לחייה, הגיעה מספר פעמים למיון בבית חולים גדול וידוע בשל תלונות חוזרות ונשנות על חולשה והירדמות של פלג גופה השמאלי. רצף אירועים אלו התבררו מאוחר יותר כאירועי שבץ מוחי חולפים (TIA).

הטיפול החלקי לכאורה שניתן לתובעת, הובילו למספר אירועים נשנים של TIA אשר בסופם חוותה התובעת שבץ מוחי איסכמי (CVA) ונותרה משותקת בפלג גופה השמאלי.

התיק היה בשלב מאוחר יחסית, לאחר מתן חוות הדעת של המומחים ונתבקשנו לסייע לתמך את עמדת התובעים בתצהיר המשלים – כי הטיפול שניתן לתובעת היה רחוק מלהיות טיפול מיטבי ואף חרץ את גורלה במידה מסויימת.

בנקודה זו נציין כי על-פי הספרות הקיימת 25% מאירועי ה CVA בארה"ב הינם אירועים עוקבים ל- TIA . בנוסף, מחצית משורדי ה- TIA הראשוני יחוו CVA בתוך ימים עד שבועות מהאירוע הראשון עם סיכון מוגבר יותר להיארעות במהלך השבוע הראשון.

הספרות הרלוונטית  אותה סיפקנו מצביעה כי נטילה של אספירין בשבועות הראשונים לאחר TIA מפחיתים באופן משמעותי הן את ההיארעות והן את החומרה של מקרי השבץ. כאשר בתקופה הרלוונטית הסיכוי ללקות בשבץ ללא נטילת אספירין (כפי שקרה לתובעת) הוא פי 13.5.
להפתעתנו, הרופאים המטפלים שחררו את התובעת ללא מתן טיפול סטנדרטי באספירין ואף ללא מתן הסבר בסיסי למצב הרפואי אשר הוחמר משמעותית (והיותה בעצם "פצצה מתקתקת"). לאחר איסוף ספרותי של כלל המאמרים הרלוונטיים בנושא אמדנו (ותימכנו בספרות) את סיכויי התובעת ללקות באירוע מוחי קשה אשר יותיר אותה משותקת, במידה והיה ניתן לה הטיפול המיטבי, בפחות מחצי אחוז – כך שלמעשה, אי מתן הטיפול חרץ את גורלה.

סקירה ספרותית זו למעשה "הפכה את הקערה על פיה" בתיק זה ונתנה יתרון ברור לתביעה בטענות לרשלנות.

במשרדנו התקבל תיק רשלנות רפואית בתחום הגנטיקה של ילד אשר אבחון טרום לידתי הצביע אצלו על מיקרוצפליס גבולי.

הילד סבל מפרכוסים תכופים אשר אינם מגיבים כלל לתרופות וכמו כן מעיכוב התפתחותי חמור.

בבואנו לבחון את המקרה עלתה השאלה האם ניתן היה לאבחן טרם הלידה את מצבו הקליני של הילד והאם הספרות המקצועית תומכת בבעיה גנטית מולדת אשר השליכה על מצבו הרפואי של הילד.

בבדיקת אקסום נמצאה מוטציה נדירה ונכתב כי אין כל מידע עדכני לגבי השלכותיה, בבדיקה מתקדמת יותר (טריו) אשר בדקה את הילד כמו גם את הוריו אובחנה מוטציה נדירה, המתבטאת רק אצל הילד (de novo) אולם בסיכום הבדיקה נכתב שוב כי אין כל מידע רפואי עדכני בהקשר למוטציה זו.

בשלב זה ערכנו בדיקה יסודית בספרות המדעית הקיימת, מאגרי מידע אקדמיים וקראנו עשרות מאמרים בנושא.

נמצא כי מוטציה זו זוהתה זה מכבר כמוטציה אשר גורמת באדם למיקרוצפליס פרכוסים עיכוב התפתחותי –בדיוק אותם התסמינים מהם סבל הילד. זאת ועוד מידע אקדמי הצביע כי חשד למעורבות של המוטציה בגרימת פרכוסים ועיכוב התפתחותי עלה במודל עכברי כבר לפני כעשור ולבטח היה קיים במועד ההריון של הילד.

המידע הועבר עורך הדין שביקש מהמעבדה עורכת הבדיקה את נתוני התוצאות הגולמיים.

בתגובה המעבדה הבודקת שלחה טופס פענוח מחודש ובו כתבה כי ידוע כי קיים קשר בין המוטציה הנדירה ממנה סובל הילד למצב הקליני המתואר לעיל באדם.

קרי  באם הייתה נערכת בדיקה מקיפה בטרם הלידה, לכל הפחות יכולים היו לידע את ההורים בכך שקיים סיכוי שבנם יולד עם בעיות רפואיות אלה.

למשרדנו הגיע  תיק רשלנות רפואית באבחון מחלה ובו אישה צעירה התאשפזה עקב חולשה כללית בבית חולים גדול ומוכר. במהלך האשפוז הדרדר מצבה והיא סבלה מבלבול, קושי בתנועה, חוסר התמצאות כללי כאבים באבר המין ועוד. הנ"ל הופנתה לבדיקת סקר לעגבת (VDRL).

בנקודה זו נציין כי בדיקת סקר זו ידועה בספרות כבדיקה שתוצאותיה לא תמיד ברורות ולכן יש צורך בסדרת בדיקות המשך על מנת לתת אבחנה ברורה. בהסתמך על ניסיונו המקצועי ביקשנו לדעת מה היו תוצאות הבדיקה.

להפתעתנו, תוצאות הבדיקה היו גבוליות ולא בוצעה כל בדיקת המשך על מנת לתת אבחנה ודאית אלא מייד החל טיפול אנטיביוטי כנגד עגבת.

בנוסף לכך כיוונים אחרים, ואף כאלה שהתחילו בירור שלהם, לא הושלמו ונזנחו.

כך לדוגמה בדיקות אשר מבררות ספיגה מטבולית של נוטריינטים מסוימים (אשר בדיעבד ומבירור שנערך בהמשך ידוע לנו כי חוסר שלהם היו גורם הבעיה של אותה אישה) לא מוצו ומבדיקתנו עולה כי מסמכים הקשורים בהם הוסתרו במהלך גילוי המסמכים – עובדה שהוצפה אל מול הלקוחה ובהמשך שימשה בשלב החקירות של מומחה ההגנה.